איך נקבע הלוח העברי

לוח ירחי-שמשי

הלוח העברי הוא לוח ״ירחי-שמשי״: החודשים נקבעים לפי מחזור הירח (כ-29.5 יום מכל מולד לחברו), אבל השנה כולה מתואמת למחזור השמש (כ-365.25 יום) כדי שהחגים יישארו תמיד בעונתם - פסח באביב, סוכות בסתיו. לוח ירחי טהור (כמו הלוח המוסלמי) היה גורם לחגים ״לנדוד״ על פני כל העונות במשך השנים; הלוח העברי נמנע מכך באמצעות עיבור השנה.

שנה מעוברת

שנים עבריות רגילות בנות 12 חודשים (353–355 יום), אך שבע פעמים בכל מחזור של תשע-עשרה שנה מתווסף חודש שלם נוסף - אדר ב׳ - כך שהשנה המעוברת בת 13 חודשים (383–385 יום). המחזור הזה, המכונה ״מחזור מטון״, מבטיח שממוצע אורך השנה העברית לאורך זמן יתאים בדיוק גבוה לשנת השמש.

מולד ודחיות

תחילת כל חודש (״ראש חודש״) נקבעת לפי חישוב ה״מולד״ - הרגע האסטרונומי הממוצע שבו הירח מתחדש. ראש השנה עצמו כפוף גם לכללי ״דחייה״: הוא לעולם לא יחול בימי ראשון, רביעי או שישי, כדי שיום כיפור (תשעה ימים אחריו) לא ייצא סמוך לשבת משני צדדיה, ושהושענא רבה (חול המועד סוכות) לא ייצא בשבת.

ההבדל מהלוח הלועזי

הלוח הלועזי (הגרגוריאני) הוא לוח שמשי טהור - כל חודשיו קבועים באורכם (למעט התאמת יום קפיצה כל ארבע שנים), ואינם קשורים למחזור הירח. זו הסיבה שכל חג עברי ״זז״ מדי שנה ביחס ללוח הלועזי, בטווח של כחודש, למרות שהוא נשאר קבוע בעונתו ובתאריכו העברי.